השבח לא קורה הרבה
השבח לא קורה הרבה
שני הנושאים העיקריים שגורמים סותריםרגשות של הורים הם שאלות של ענישה ושבח. במונחים של ענישה, סכסוכים נגרמים לא אם הם נחוצים, אלא באיזו צורה הם צריכים לקחת. מישהו מחשיב את העונש הגופני כדי להיות היעיל ביותר, אבל מישהו דוחה אותו באופן מוחלט. כמה הורים לפתור את כל הבעיות בצורה של שיחה, ומישהו מאמין שזה בהחלט חסר תועלת לדבר.
למרבה הפלא, השבח גם גורם להוריםסתירות. חלק מההורים מאמינים כי שבחים לא קורה הרבה לגמול עם קריאות נלהבות כמעט כל תנועה מילה של הילד שלך. אחרים סבורים שיש לזכות לשבחים ולדברים נעימים ששמעו ילדיהם, ורק בזכות ההצלחה הגדולה שלהם, למעשה, עודף השבחים מסוכן כמו היעדרו. השבח מכל סיבה שהיא, ואפילו בהעדר העונש, מוביל לעובדה כי כתוצאה מכך הילד גדל מפונק. הוא אינו רואה צורך לנסות, כי הוא כבר שיבח, גם אם הוא לא עושה שום דבר. אין תמריץ לשיפור עצמי ולהגדרת מטרות ולהשגתן, חוסר השבח מוביל לאובדן הביטחון העצמי. הילד מתרגל רק לביקורת מתמדת, רואה אהבה ראויה רק לאלה שמגיע להם. כולל את עצמי. ילדים כאלה, שגדלים, נופלים בקלות רבה תחת השפעתו של מי שפוגש לראשונה בדרכם ומלטף אותם. נערה שאינה מאוהבת בילדות מתחתנת לעתים קרובות כמעט עם האדם הראשון שאמר לה מילה טובה, כמו בעניינים רבים, משמעות הזהב היא האופציה האופטימלית ביותר. אין להשאיר ילד בלי שבחים אם הוא השיג משהו, גם אם ההישג הוא קטן, אבל בסולם של עולמו של הילד זה יכול להיות החשוב ביותר כרגע, אבל כדי לשבח על העובדה שהילד כבר היה מסוגל במשך זמן רב, זה לא סביר שווה את זה. זה מוזר לשבח תלמיד כיתה א 'כי הכרת רובע ילדים ילדותי על ארנבת או על דוב. הדרישות של הילד עדיין צריך לגדול איתו. אבל אין לבלבל שבחים עם גילויי אהבה. גם בהיעדר הזדמנות לשבחים, אתה יכול לתת לילד לדעת שהוא האהוב ביותר ויקר להורים. לשבח מעשה וללטף ילד הם שני דברים שונים. ואל תחליפו אחד עם השני.
