למה לאנדרסן סיפורים כל כך גרועים?

למה לאנדרסן סיפורים כל כך גרועים?


הסופר הנודע לילדים הנס כריסטיאןאנדרסן יצר סיפורים מדהימים וקסומים מלאים דרמה ומשמעות עמוקה. ילדים אוהבים את הסיפורים העצובים והיפים האלה, שבהם, בצורה של היסטוריה מרתקת, מציג המחבר לקורא שיעורים רציניים בחיים. אצל מבוגרים, עם זאת, סיפורים רבים של אנדרסן לפעמים מביכים, כי הם קודרים מדי טרגי עבור הקטגוריה גיל אשר הם נוצרו.



אנדרטה "בת הים הקטנה" בקופנהגן


עבור מי כתב אנדרסן

היום אנדרסן נקרא גאוןמספר סיפורים, מעשיותיו - אגדות לילדים, אך הסופר עצמו האמין כי הוא לא הבין כראוי ואת יצירותיו הם יותר כמו סיפורים מאלפים. בנוסף, הוא לא אהב ילדים, וחזר ואמר שהוא יוצר את יצירותיו למבוגרים. רוב סיפורי אנדרסן הותאמו, ובמובנים רבים התרככו, הגרסאות המקוריות ספוגות במוטיבים נוצריים, הן קודרות וקשות יותר.

ילדות קשה

הוא האמין כי אחת הסיבות לסיפורים אכזרייםהסופר היה ילדותו הקשה. מבקרי בני אנדרסן קרובות תקפה אותו, לא זיהתה את הכשרון שלו, מאשים "סוג hudosti" ו "בינוני". הסיפור על "הברווזון המכוער" נלעג, שנקרא עבודה אוטוביוגרפית עם אלמנטים של דיבה. בחלק זה זה באמת כך, לאחר מכן המחבר הודה כי הוא "ברווזון מכוער" שהפך "ברבור לבן". ילדות אנדרסן עברה בעוני, אי הבנה מקרובים ובני גילם. אב ואב חורג של הסופר היה סנדלר, הכובסת אמא, אחות ואת המקבל, אומרים החוקרים - זונה. הוא התבייש בקרוביו, ואחרי שהגיע לפרסום, כמעט עד מותו לא חזר לעיר הולדתו.
אנדרסן הודה כי כמה רעיונותאת יצירותיו הוא שאל מסיפורי פולקלור של דנמרק, גרמניה, אנגליה ועמים אחרים. על בת הים הקטנה, הוא אמר שזה שווה את זה כדי להיות כתוב שוב.
בבית הספר היה לו קשה לקרואהכה שוב ושוב את המורה. עם זאת, הוא לא שולט בכתיב, אנדרסן כתב לגילו הבכור עם טעויות מפלצתיות. את מספר הסיפורים הבא ליגלג על ידי שכנים, מורים ותלמידים בבית הספר, ומאוחר יותר בגימנסיה, השפיל אותו ובמקום הראשון של העבודה. נוסף על כך, הסופר לא היה מאוהב באהבה, אנדרסן מעולם לא היה נשוי ולא היה לו ילדים. המוזה שלו לא הגדילה אתו, כנקמה עליהם נכתבה תמונות של "מלכת השלג", נסיכה מהאגדה "סווינהרד".

הפרעת נפש

אבות קדמונים של שושלת על הקו האימהי נחשבוב אודנס נפשית נפשית. סבו ואביו טענו שדם מלכותי זרם בעורקיהם, סיפורים אלה השפיעו בצורה כה רבה על מספר הסיפורים, שבילדותו היה חברו היחיד היה הנסיך פריץ הדמיוני, מלך דנמרק לעתיד. היום הם היו אומרים כי אנדרסן היה דמיון חזק, אבל באותו זמן הוא נחשב כמעט מטורף. כאשר נשאל הסופר איך הוא כתב את האגדות שלו, הוא אמר כי הדמויות פשוט לבוא אליו לספר את הסיפורים שלהם.
אנדרסן הפך לחזון תרבותי של תקופתו. באגדות "בתולת הים הקטנה", "מלכת השלג", "בר הבר" יש מגע פמיניסטי, זר לבני דורו של הסופר, אך טען לאחר כמה עשורים.
לפי גרסה אחרת, סיפורי "האיום" של אנדרסן היונגרמות על ידי דיכאון תקופתי ששרר לאורך חייו וחוסר שביעות רצון בתחום המיני. עד סוף ימיו נשאר הכותב בתולה, אף שביקר בבתי בושת, אך מעולם לא השתמש בשירותיהם. ה"תועבות" שראה גרמו לו רק גועל, ולכן העדיף לבלות שם בשיחות עם הפוטנים.